QA-pic

שאלות ותשובות

אפוטרופסות היא כלי משפטי אשר מאפשר להעניק הגנה לאנשים שמסיבות שונות מאבדים את היכולת שלהם לדאוג לעניינים שלהם בכוחות עצמם. אפוטרופוס- הוא אדם או גוף משפטי אשר ממונה על ידי בית המשפט לדאוג לאדם אשר איבד את כשירותו רכושית, גופנית ומשפטית בדומה לאחריות והדאגה המוטלים על הורה ביחס לילדו הקטין.

יש שתי קבוצות להן בית המשפט ממנה אפוטרופוס:

  1. פסול דין-אדם שבשל מחלת נפש או ליקוי שכלי אינו מסוגל לטפל בענייניו ולדאוג לעצמו ובית המשפט מוצא שהוא זקוק לאפוטרופוס.
  2. אדם שבאופן זמני או קבוע אינו יכול לטפל בענייניו-היינו לאדם שבשל מחלה, תאונה, או ירידה קוגניטיבית אינו יכול לטפל ברוב ענייניו-כספיים, בריאותיים, משפטיים. יש צורך בהוכחת מוגבלות ברוב או בכל ענייניו ולא רק בתחום אחד בחיים.

אדם שבית המשפט ממנה לו אפוטרופוס נקרא חסוי.
בית המשפט הוא הקובע האם המינוי לאפוטרופסות הוא כללי (גורף) או חלקי לגוף ו/או רכוש. וכן האם האפוטרופסות היא זמנית או קבועה.

  1. קרוב משפחה של החסוי.
  2. היועץ המשפטי לממשלה או נציגו, עו"ס או פקיד סעד.
  1. אדם פרטי
  2. תאגיד-קרן או עמותה
  3. האפוטרופוס הכללי
  4. ועדה לענייני אפוטרופסות לניצולי שואה - וועדה שהוקמה על מנת להתמנות כאפוטרופוסים למי שזקוק לכך על רקע השואה והשלכותיה

בית המשפט הוא זה שמחליט את מי למנות לאפוטרופוס. העדיפות הראשונה של בית המשפט היא קרוביו של החסוי. באם אין הסכמה בין קרוביו של החסוי או שהם מצויים במחלוקת או סכסוך ביניהם אזי בית המשפט בדרך כלל ימנה גורם זר, צד ג' להיות אפוטרופוס וזאת בכדי לשמור באופן מקסימלי על האינטרסים של החסוי. ניתן גם למנות לאדם אחד מספר אפוטרופוסים, ביחד או לחוד.

האפוטרופוס חייב לרכז את כל הכספים שבבעלות החסוי בחשבון נאמנות על שם האפוטרופוס לטובת החסוי. על האפוטרופוס לאפשר כספים נזילים בגובה ההוצאות היומיומיות הצפויות של החסוי והשאר להשקיע ולשמור באופן שהכספים יצברו ריבית. כאשר לחסוי כספים רבים על האפוטרופוס להגיש בקשה מתאימה בנוגע לאופן השקעת כספי החסוי והוא יקבל הנחיות ואישור מבית המשפט כיצד להשקיע את הכספים הנ"ל. בדרך כלל ההשקעות שמותרות הן השקעות סולידיות בלבד וללא סיכון.
נכסי החסוי- אם לחסוי יש נכסי מקרקעין או נכסים אחרים שמתנהלים לגביהם פנקסים לרישום זכויות בעלות, על האפוטרופוס מוטל הנטל לרשום הערת אזהרה על קיומה של האפוטרופסות ועל כן לא ניתן לבצע עסקאות עם האדם ללא הסכמת האפוטרופוס. היה וברצון האפוטרופוס למכור נכס מנכסי החסוי הוא חייב לקבל אישור של בית המשפט לענייני משפחה לביצוע המכר.

אם החסוי חדל מלהיות פסול דין באופן טבעי-יסתיים התפקיד- קביעה זו ושחרורו של האפוטרופוס תעשה במקרה כזה אך ורק על ידי בית המשפט לענייני משפחה.
תפקידו של האפוטרופוס יסתיים כמובן אם החסוי הלך לבית עולמו.
האפוטרופוס רשאי באם אינו מעוניין להמשיך בתפקידו, להתפטר. על אפוטרופוס המבקש להתפטר להגיש לבית המשפט לענייני משפחה הודעה על רצונו להשתחרר מתפקידו, הפיטורין יכנסו לפועל רק לאחר שבית המשפט לענייני משפחה יאשרם.
בית המשפט יכול לפטר אפוטרופוס אם הוא מתרשם שהאפוטרופוס התרשל בתפקידו.
כאשר מסתיים תפקידו של אפוטרופוס הוא חייב להחזיר את כל נכסי החסוי הנמצאים בידו וכן את המסמכים הקשורים לנכסים אלה.

הסכנה הראשונה והמרכזית בהליכי הגירושין בגיל השלישי הינו חוסר המידע. במרוצת השנים האחרונות השתנה המצב המשפטי בישראל והשפיע על מערך הזכויות והחובות המשפחתיים. מי שאינו מודע לשינויים הרבים האחרונים עלול להיקלע לכלל טעות בכל הנוגע למציאות המשפטית. ההמלצה הראשונה והמרכזית היא לא לפסוח על יעוץ משפטי מתאים.

המוקד המרכזי של גירושין בגיל השלישי הינו חלוקת הרכוש ומזונות אישה. גם במקרים בהם זוגות אינם חפצים להתגרש, מקרים בהם אחד מבני הזוג ירש סכום נכבד, קיבל מתנה, נפגע בתאונה או חלה, קיימת חשיבות רבה להסדרת מערכת היחסים הרכושית בדרך של הסכם ממון שלוב בצוואות. במקרים בהם אחד מבני הזוג כבר אינו כשיר משפטית, ישנה חשיבות רבה מאוד להכרזתו כחסוי ולקביעה מי ישמש כאפוטרופוס לגופו ולרכושו וזאת כדי לסייע לו, להרגיע את המשפחה ולמנוע ניצול לרעה של מצבו על ידי אנשים זרים.

על זוגות ידועים בציבור חלים כללים דומים לאלה החלים על זוגות נשואים בנוגע לרכוש ולצבירתו.
באם בני זוג ידועים בציבור לא מגדירים מראש מהם הכללים שחלים על החיים שלהם- האם הם שותפים או לא, האם הם אחראים אחד על השני וחבים בחובת מזונות אחד כלפי השני או לא, מי שמפרש את חייהם הוא בית המשפט.
לידועה בציבור קיימת זכות, בתנאים מסוימים לקבל מזונות במשך תקופה מסוימת לאחר הפרידה מבן זוגה. מזונות אלו נקראים "מזונות שיקומיים". אלמנות החיות כידועות בציבור תיאלצנה לוותר על קצבת התלויים או השארים. ידועים בציבור העונים על קריטריונים הקבועים בחוק הירושה יורשים את בני זוגם בדיוק כמו בן זוג נשוי.

קיימים פתרונות נוחים וקלים המאפשרים לזוגות לחיות יחד ללא דאגות כלכליות לנוכח האיחוד החדש. שילוב של הסכם חיים משותפים המסדיר את מערך היחסים הכלכלי במהלך החיים המשותפים ובמקרה של פרידה הוא הדרך המשפטית הנוחה והיעילה ביותר אשר תחסוך לזוגות ולבני משפחתם, לחץ, מתח וכעסים מיותרים.

לסיכום, ניתן וחשוב לקדם מערכות יחסים טובות, הנותנות ביטחון וטעם לחיים, אך חשוב לנקוט משנה זהירות על מנת לעמוד על טיבו של בן הזוג תוך כיבוד משפחת המקור ורגשותיהם של הילדים מהנישואים הראשונים או מהקשר הקודם.

לרוב, אנשים יודעים שהם יכולים לערוך צוואה ולהחליט מה יעשה עם רכושם לאחר מותם אבל אינם מודעים כלל לאפשרות הקיימת במדינת ישראל לכל אדם להחליט מה יעשה בגופו באם יסבול ממחלה סופנית או מסבל קשה ומתמשך אשר אינם ניתנים לריפוי.
ב 4 בינואר 2006 עבר ראש ממשלת ישראל לשעבר, אריאל שרון אירוע מוחי ומאז ועד למותו במשך למעלה מ- 7 שנים היה שרוי בתרדמת. האם אלו החיים שרצה בהם?
ב 5 באוגוסט 2011 בחר עדי טלמור, איש גלי צה"ל, לאחר שאובחן כחולה סופני לסיים את חייו באמצעות אירגון שוויצרי ולא לחכות שהמחלה תעשה זאת במקומו.

חוק החולה הנוטה למות אשר נחקק בשנת 2005, אשר חתום עליו אריאל שרון בעצמו, מסדיר את הטיפול הרפואי בחולה הנוטה למות תוך איזון ראוי בין ערך קדושת החיים, לבין ערך אוטונומיית הרצון של האדם והחשיבות של איכות החיים. נקודת המוצא של החוק היא כי חזקה על אדם שהוא רוצה לחיות אלא אם יוכיח אחרת. יחד עם זאת החוק קובע כי חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, ואינו רוצה שחייו יוארכו יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו.

כמו כן, קובע החוק כי אדם רשאי להביע את רצונו מראש בשאלת הטיפול הרפואי בו, אם יהיה חולה הנוטה למות שאינו בעל כשרות, במתן הנחיות רפואיות מקדימות.
צוואה רפואית היא מסמך אשר במסגרתו נותן אדם הנחיות רפואיות מקדימות שלא יעניקו לו טיפול מאריך חיים ולא יחברו אותו למכונות מאריכות חיים, במקרה של מחלה סופנית או סבל קשה ומתמשך אשר אינו ניתן לריפויי. צוואה זו צריכה להיעשות כאשר האדם המצווה הינו בריא, צלול וכשיר. כמו צוואה רגילה גם הצוואה בחיים נחתמת על ידו של המצווה בפני שני עדים שאין להם אינטרס כלכלי או אחר בעניין, אך נחתמת גם על ידי הרופא המטפל. ע"פ החוק, צוואה זו יכולה לעמוד בתוקפה חמש שנים מיום החתימה עליה וניתן להאריך את תוקפה לתקופות נוספות מעת לעת, שכל אחת מהן לא תעלה על חמש שנים.

בצוואה יכול האדם לקבוע מהו סבל משמעותי מבחינתו וכן לקבוע בעצמו באילו מקרים ימנעו ממנו טיפול רפואי. יחד עם זאת, אם יקבע לגבי אותו אדם כי הינו חולה הנוטה למות, אך באותה עת הוא בעל כשרות, יגבר רצונו על גבי האמור בצוואה.

בצוואה רפואית קובע האדם מתי ימנעו ממנו לקבל טיפול. משמעות אותה הימנעות היא שלא להאריך את חייו ע"י טיפולים שונים. אך האם החוק מאפשר את מותו של האדם באופן אקטיבי (ליזום את המתתו)?
המתת חסד אקטיבית של אדם, גם אם הוא סובל מייסורים קשים, אסורה כמעט בכל מדינות העולם. ע"פ ההלכה קיימת סברה כי אין לזרז את מות החולה הסופני, אך אם מותו קרב ניתן להסיר מכשולים שיאריכו את חייו. את ההשקפה הבסיסית של ההלכה על המתת חסד מנסח הרב ישראל מאיר לאו: "המושג המתת חסד אינו מובן על פי השקפת תורת ישראל. כלומר, אם יש בפעולה המסוימת משום המתה אין כל היתר בעולם לעשותה, ומי שעושה כן רוצח יקרא, ותהיה כוונתו לטובה כמה שתהיה".

שונה המצב באשר להמתת חסד פסיבית, לגביה, כעיקרון, תומכת ההלכה בהימנעות מהארכת חיים שאין בה תוחלת, כאשר הפוסקים השונים חלוקים בשאלה מה נקרא הסרת דבר המונע מוות ומותר, ומה נקרא מעשה המזרז מוות ואסור. קיימת דעה קיצונית שלפיה כל טיפול מאריך חיים, אף אם מתבצע נגד רצונו של החולה הסובל, הוא בגדר חובה. אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא שבחולה סופני שאפסה תקוותו אין צורך לבצע פעולות כגון החייאה, הנשמה, ניתוחים, דיאליזה, כימותרפיה ועוד. מצד שני, אסור לחדול מלתת מזון ונוזלים.

חשוב לזכור, החוק חל רק על חולה הנוטה למות - שלא ניתן עוד לרפאו ושלא ניתן להאריך משמעותית את תוחלת חייו על אף קבלת הטיפול הרפואי, והוא למעשה מתיר רק מניעה של טיפול רפואי מאריך חיים באופן מלאכותי ואוסר מעשה המתה אקטיבי מכל סוג שהוא, לרבות סיוע להתאבדות של החולה.

אם אדם לא ערך צוואה ויש לו ילדים ובן זוג, חצי מרכושו יועבר לבן הזוג שלו ומחצית השניה לילדים בחלקים שווים.
אם אין ילדים ויש בן/בת זוג ולא נערכה צוואה- 2/3 מקבל בן הזוג ו-1/3 יקבלו ההורים או הצאצאים של ההורים שלנו- אחים, אחיינים, בני דודים וכו'.
אם אין ילדים ואין בני זוג ולא נערכה צוואה- ההורים יורשים חצי חצי.
אם אין ילדים ואין בני זוג, לא נערכה צוואה ואין הורים- הצאצאים של ההורים יורשים בחלקים שווים לפי דרגת הקרבה.
אם אף קרוב משפחה- המדינה יורשת.

העברה בנאמנות של נכס היא מעין הפקדתו למשמר בידיו של הנאמן לטובתו של הנהנה. במקרה של גירושין הנאמן הוא ההורה והנהנים הם הילדים. למעשה מקבלים הילדים את הבית ללא תמורה אגב גירושי ההורים אולם ההורים נשארים הבעלים בפועל ולהם זכות השימוש בנכס. במקרה כזה ישנה אפשרות לבצע את ההעברה בפועל לשמם של הילדים באופן מיידי ללא חבות במס. ניתן אף להשאיר את הרישום על שם ההורים תוך התחייבות להעביר את הבעלות לילדים בהמשך. ניתן אף לרשום בנאמנות כך שהנכס ירשם בטאבו על שם ההורים אך הבעלות בפועל היא של הילדים.

ככל התחייבות משפטית גם העברה בנאמנות מהווה התחייבות ולכן לא ניתן לבטלה באופן חד-צדדי, אלא אם הוסכם מראש שקיימת אופציה לביטול חד צדדי. כמו כן לא ניתן לשנות את תנאי הנאמנות אלא אם קיים סעיף בהסכם שמתיר זאת.

דמי המזונות נסמכים על ארבעה סוגי צרכים מרכזיים: צרכים בסיסיים כגון מזון, ביגוד והנעלה ועוד; צרכי מגורים כגון הוצאות שכירות ואחזקת בית (מים, ארנונה, חשמל וכו'); צרכים מיוחדים כגון חינוך, שיעורים פרטיים, הוצאות תחילת שנה, פסיכולוג, רופא שיניים וכו'; וצרכים מיוחדים שאינם חיוניים כגון חוגים, חופשות וכו'. כל משפחה נבחנת על-פי הכנסות שני הצדדים, צרכי הקטינים הספציפיים ורמת החיים לה הורגלו הקטינים טרם פרוף הסכסוך

על פי החוק והפסיקה הקיימת כיום חובת המזונות היא עד גיל 18 או עד סיום התיכון לפי המאוחר מביניהם, ומגיל 18 ועד סוף שירות החובה בצה"ל סכום המזונות המשולם הינו 1/3 (שליש) מהסכום ששולם עד אותו המועד. על פי הדין הדתי היהודי אחריות האב במזונות ילדיו הקטינים עד גיל 15 הינה אחריות מוחלטת וגמורה, מגיל 15 ואילך אחריות זו מתחלקת בין שני ההורים לפי יכולותיהם הכלכליות.

אישה יכולה להיות זכאית למזונותיה רק כל עוד היא נשואה לבעלה. החובה לשלם מזונות אישה (בשונה ממזונות ילדים) תלויה במספר גורמים ואינה חובה מוחלטת. הגורמים בהם תלויה החובה הם: הסיבה לגירושין; התנהגות האישה; התנהלות שני בני הזוג במהלך הנישואין ועוד. אישה עובדת המרוויחה כספים למחייתה לעיתים לא תהא זכאית למזונותיה בהתאם להלכה "מזונותיה תחת מעשי ידיה".

החוק בישראל עדיין מעניק עדיפות לכך שתינוקות וילדים קטנים (עד גיל 6) יישארו במשמורתה של האם והדבר קרוי - "חזקת הגיל הרך". יצוין כי לא בכל מקרה ביהמ"ש יפסוק באופן זה אולם כשהדבר אפשרי והגיוני ביהמ"ש ישאף לכך. המלצות "ועדת שניט" (שהינה ועדה שדנה בנושא משמורת ילדים) יש לבטל את חזקת הגיל הרך ולהכניס לשיח המשפטי מונחים כגון אחריות הורית משותפת וכו'. יצוין כי המלצות אלה טרם יושמו בחקיקה אולם ישנם מצבים בהם ביהמ"ש בבוחנו כל משפחה לגופה חורג מחזקת הגיל הרך וקובע משמורת והסדריי ראייה שונים התואמים את צרכי ויכולות המשפחה הנדונה.

הסדרי המשמורת הינם הסדרים הנוגעים לקטינים ולהוריהם. מאחר ומדובר בקטינים אין מניעה לבחינה מחודשת של ההסדרים הקבועים ולבקש לשנותם. ככלל ראוי ורצוי שהבקשה תוגש לאור שינוי נסיבות משמעותי ומהותי בחיי ההורים והילדים אשר יצדיק את התערבות ביהמ"ש או את עריכתו המחודשת של הסכם הגירושין.

לייעוץ והכוונה ניתן ליצור קשר עם המשרד
שם

אנא הזינו שם
דוא"ל

אנא הזינו כתובת מייל חוקית
טלפון

אנא הזינו מספר טלפון מלא כולל קידומת